לאנדורה השקעות בע"מ נ' אדני חנה בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקש (הנתבע 2 בכתב התביעה).

הרקע להגשת הבקשה

במסגרת תובענה זו מתבררת תביעת המשיבה לחיוב המבקש והמשיבה הפורמאלית (הנתבעת 1 בכתב התביעה) בתשלום סך של 300,000 ₪.

המשיבה הינה חברה פרטית, חברת אחזקות, אשר לטענתה מנהלת חברות ומותגים בתחום המזון וההסעדה. המשיבה הפורמאלית, חברת אדני חנה בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית אשר בבעלותה נכס בקומת הקרקע בבניין שברחוב הברזל 3 בתל אביב (להלן: "הנכס"). המבקש הינו עורך דין במקצועו, בעל מניות ומנהל בחברה.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, במהלך מאי 2012 נוהל מו"מ בין המשיבה לחברה ואשר תכליתו השכרת הנכס למשיבה. בהעדר הסכמה הופסק המו"מ למספר חודשים וחודש במהלך אוקטובר 2012. לאחר חידוש המו"מ העבירו הצדדים זה לזה בקשות לתיקונים בנוסח ההסכם, הוחלפו טיוטות ולמעשה הוסכמו כל תנאי ההתקשרות. בהתאם, העביר המבקש ביום 18.11.12 נוסח סופי של הסכם השכירות לחתימת המשיבה, שכל שנותר להשלים בו אלו פרטי השוכר, הערבים ואישור מורשי החתימה של המשיבה. המשיבה הייתה סמוכה ובטוחה שהסכם השכירות עומד להיחתם ולכן אף התקשרה בהסכם זכיינות בקשר עם הפעלת העסק בנכס. להפתעתה, טוענת המשיבה, 3 ימים לאחר מכן, ביום 22.11.12, הודיע המבקש כי חלק מהנכס הושכר שלכן השכירות "אינה אקטואלית עוד" שכך גם התברר כי המבקש והחברה ניהלו במקביל גם מו"מ עם צד ג'.

טוענת לפיכך המשיבה שיש לראות בטיוטא מיום 18.11.12 הסכם מחייב ובהודעת המבקש הפרת הסכם, התנהגות חסרת תום לב, והתכחשות למצג עליו הסתמכה המשיבה תוך שינוי מצבה לרעה. ביחס למבקש, טוענת המשיבה שיש לחייב אותו באופן אישי נוכח מעורבותו במו"מ, חוסר תום ליבו ומצגיו.

המשיבה עותרת לחיוב המבקש והחברה בתשלום הפיצוי המוסכם שנקבע בטיוטא ולחילופין פיצויים על הרווח שנמנע ממנה או התעשרות החברה על חשבון המשיבה.

בכתב ההגנה כופרים המבקש והחברה בכל טענות המשיבה.

לטענת המבקש והחברה, אף זו בתמצית, בסך הכל נוהל מו"מ והוחלפו טיוטות שלגביהן הובהר במפורש שהן חלק מהמו"מ ואינן מחייבות את הצדדים. הטיוטא שהועברה ביום 18.11.12 הייתה חלק ממו"מ זה ואף כלל לא בטאה קבלה של כל בקשות המשיבה שלכן היוותה הצעה חדשה במסגרת המו"מ. המשיבה לא הגיבה לטיוטא זו ולא "קבלה" אותה והחברה התקשרה בהסכם שכירות עם צד ג' ובתנאים שאינם טובים מאלו שהוצעו למשיבה. עוד נטען בכתב ההגנה שממילא אין למשיבה כל עילת תביעה אישית כלפי המבקש שפעל כנציג ובא כוח החברה ותו לא.

טענות הצדדים

לטענת המבקש יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

המבקש מדגיש את היעדר כתובת המשיבה בכתב התביעה, את היות המשיבה תאגיד עליו דינים ספציפיים בכל הנוגע לחיוב בערבות להוצאות, ואת הרישום ברשם החברות ממנו נראה שכל רכוש המשיבה משועבד לטובת נושיה, כך שיש חשש משמעותי שלא תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו אם תידחה התביעה.

עוד מדגיש המבקש את חולשת התביעה ומפנה לסעיפים אשר לטענתו מבטאים נסיון לשבש אמירות במסמכים ואף להטעות את בית המשפט.

לטענת המשיבה בתגובתה, יש לדחות הבקשה על הסף ולחייב את המבקש בהוצאות, שכן היא איננה נתמכת בתצהיר ואף לגופה. המשיבה טוענת שככלל אין מקום לחיוב תובע בהפקדת ערבון להוצאות ואין הצדקה לסטות מכלל זה בנסיבות העניין, כאשר למשיבה "חוסן כלכלי ברור", היא מפעילה קבוצת מותגים מצליחה, בבעלותה נכסים וממון ואין היא מנסה כלל להסתיר את כתובתה: רח' יגאל אלון 153, תל אביב. תגובת המשיבה נתמכת בתצהירו של בעל השליטה במשיבה, ברק אברמוב.

דיון

סוגית האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט-1999. בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות אלו "גוברות" על ההוראות הכלליות בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים. ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. באם נמצא כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו ולבסוף יש לקבוע את גובה הערובה (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] 11.2.09).

לטענת המשיבה יש לדחות הבקשה על הסף שכן היא איננה נתמכת בתצהיר. אכן, שומה על מגיש בקשה לצרף תצהיר אך זאת רק כאשר הבקשה מתבססת על עובדות המחייבות תמיכה. במקרה דנא, למעשה ברור מהבקשה שהמבקש איננו מודע למצב המשיבה שלכן אין הוא מצהיר על כך דבר ואך מפנה לתדפיס הרישום ברשם החברות. בהעדר עובדות לביסוס הבקשה, אין חובה לצרף תצהיר ואין בכך הצדקה לדחיית הבקשה.

לטענת המשיבה, היא בעלת "חוסן כלכלי" ברור ואף "עתירת נכסים וממון".

דא עקא, שלמעט טענה כוללנית זו אין המשיבה טורחת להביא לא ראיה, לא ראשית ראיה, לא פירוט ולו קצה של פירוט ביחס למצבה. המשיבה איננה מצרפת מאזנים או אישור בדבר מצבה הכספי, המשיבה איננה מפנה ולו לנכס בודד שבבעלותה, המשיבה איננה מציינת את מחזור עסקיה או רווחיה. המשיבה מציינת שהיא מפעילה קבוצת חברות ומותגים ידועים, אלא שגם טענה זו נעדרת תיעוד, אסמכתאות, הסבר למהות פעילות גופים אלו והקשר למשיבה, הכנסות, רווחים וכד'.